פסק-דין בתיק ע"פ 10974/04

השופטת ד' ביניש:

           המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של מעשים מגונים, הדחה בחקירה ואיומים. הרקע להרשעה היה במעשים מיניים מתמשכים שביצע המערער במתלוננת. בגין הרשעתו זו נדון המערער לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, וכן לתשלום פיצויים למתלוננת. על גזר הדין הוגש הערעור שלפנינו.

           המתלוננת הגיעה לישראל עם אמה בשנת 1999 ולא היה לה מקום לגור בו. במצוקתן גרו השתיים בבית הורי המערער. זמן קצר לאחר מכן, בהיות המתלוננת בת 13, אושפזה אמה בבית חולים פסיכיאטרי. המתלוננת, שלמדה בפנימייה, נהגה להגיע בחופשות לדירתם של המערער ואמו, הבית היחיד אשר היה פתוח בפניה באותה תקופה. באותן שנים ניצל המערער את שהותה של המתלוננת בביתו וביצע בה מעשים מגונים חמורים באופיים. התנהגותו זו של המערער כלפי המתלוננת נמשכה לאורך תקופה של שנתיים. התנגדותה של המתלוננת למעשים וכן תחנוניה לא הועילו לה. המערער ביצע את המעשים תוך איומים ובכוח.

           בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על מכלול הנימוקים לחומרה ולקולה לשם קביעת עונשו של המערער. לחומרה, תיאר בית המשפט את המעשים אשר המערער הודה בביצועם ואת מצוקת המתלוננת. בית המשפט עמד על פער הגילים בין המתלוננת למערער שהיה פער משמעותי, שכן אף שהמערער עצמו היה צעיר, הוא היה מבוגר מהמתלוננת בשבע שנים. כן ציין בית המשפט קמא לחומרה את התמשכות התקופה בה ביצע המערער את מעשיו הנפשעים. מנגד, עמד בית המשפט בהרחבה על נסיבותיו האישיות הקשות של המערער. לכף הזכות, שקל בית המשפט את המצוקה בביתו של המערער, את התנאים הסביבתיים בהם נאלץ לתפקד כאב לאחיו ואחיותיו הקטנים וכן את העובדה שסיים את לימודיו בבית הספר, שירת שירות צבאי וזכה לשבחים ממפקדיו. עוד בחן בית המשפט את המלצת שירות המבחן, אשר סבר כי נוכח גילו הצעיר ונסיבותיו של המערער יש מקום להתערבות טיפולית לשם שיקומו. בהתחשב בכל אלה, סבר בית המשפט שהאיזון ההולם מצדיק תקופת מאסר בפועל של שנתיים וכן שנתיים מאסר על-תנאי. כן הטיל בית המשפט קנס כספי על המערער בסך 1,000 ש"ח וכן פיצויים למתלוננת בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט הוסיף והטיל על המערער פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה מיום שחרורו.

           ביום 13.1.05 קיימנו דיון בערעור. במהלך הדיון הנ"ל, ביקש שירות המבחן דחייה של 4 חודשים כדי לברר את האפשרות להמשיך בטיפול שהמערער החל בו. באת-כוח המדינה התנגדה לבקשה, על יסוד הטענה כי תהא אשר תהא עמדת המבחן ביחס לשיקום, מן הראוי לקיים את העונש שגזר בית המשפט על המערער. קיבלנו את הבקשה ודחינו את המשך השמיעה לשם קבלת תסקיר משלים, תוך שציינו כי אין במתן הדחייה משום נקיטת עמדה לגופו של העונש שהושת על המערער.

           ביום 10.5.05 הוגש לנו תסקיר משלים של שירות המבחן ומהתסקיר התברר כי המערער אכן משתף פעולה עם שירות המבחן וכי ההתרשמות היא שהוא מתאים להשתלב בקבוצה טיפולית, אולם לא ניתן היה לקיים קבוצה זו עד למועד מתן התסקיר והיא התכנסה לראשונה רק במחצית השנייה של חודש מאי. ההמלצה של שירות המבחן היתה להמיר את עונשו של המערער בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים.

           בעת הדיון היום ביקש מאיתנו הסנגור לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר למרשו להמשיך במסגרת הטיפולית שהחל בה. קצינת המבחן, מצדה, ביקשה כי נדחה את הדיון כדי לבחון את מידת התמדתו והצלחתו של המערער במסגרת הטיפולית. היא עמדה בפירוט על הרצון הטוב והמאמץ שעושה המערער כדי להשתקם. באת-כוח התביעה חזרה וביקשה כי לא נתערב בעונש, בשים לב לחומרת המעשים ולפגיעה הקשה שפגע המערער במתלוננת.

           שקלנו את טענות הצדדים ואת עמדת שירות המבחן. נתנו דעתינו לנסיבות המקלות ובמיוחד למאמצים שעושה המערער בשלב זה של חייו לעמוד במסגרת הטיפולית ולהשתקם. על אף כל אלה, לא ראינו כי יש הצדקה להתערב בעונש שהושת על המערער. הנסיבות והנתונים האישיים של המערער הובאו בגדר שיקולי הענישה של בית המשפט קמא. במאזן שיקולי הגמול, שיקולי השכר והעונש ושיקולי השיקום המשמשים בנוסחת האיזון של העונש הראוי, מחייבים המעשים אשר ביצע המערער הטלת עונש מאסר בפועל, ועת השיקום תגיע לאחריו. המתלוננת, אשר המערער ביצע בה את המעשים החמורים, היתה קטינה בעת ביצוע העבירות. במצבה האישי הקשה היתה תלויה במערער, שהיה לה כאח בכור, ביתו היה ביתה, והוא ניצל את מעמדו כלפיה לביצוע מעשים חמורים וקשים. בנסיבות אלה, תקופת המאסר שהושתה על המערער איננה חמורה כלל. מעשים מהסוג שביצע המערער פגעו בגופה ובנפשה של המתלוננת; ספק רב אם ניתן להשתקם מהם והם בוודאי הטביעו חותם בל יימחה על חייה. נסיבותיו האישיות של המערער והמאמצים שהוא השקיע כדי להשתקם הינם ללא ספק בעלי משקל אך אין בהם כדי להצדיק הקלה בעונשו מעבר להתחשבות שהתחשב בו בית המשפט קמא. יש לקוות כי המערער, שהחל להפנים ולהבין את החומרה שבמעשיו, יתמיד במאמצי השיקום גם לאחר שירצה את עונשו.

           אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 4.9.2005 עד לשעה 10:00. הערובות שהושתו כתנאי לשחרור יעמדו בתוקפם עד אשר יתייצב המערער לריצוי עונשו.

ניתן היום, ל' בסיון התשס"ה (7.7.2005).

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: